תורת ה' אמת גם אם הן אינם בדאין

שוב תודה למשה רט על המענה המפורט לטענות שהעליתי למולו, מצורפת כאן תגובתי על מענה זה בהמשך לקודמים לו (כל חלקי הדיון מקושרים בסוף פרסום זה):

 2. נקטתי בלשון המחבר, למרות שהיא non-sensical, ממילא באמת שאין לי סיבה להאריך בדיון אודות כשלים לוגיים אתם בחר המחבר להסוות כטיעונים רטוריים לאחר מעשה. ובכל זאת, בקצרה-

א. כיצד מיעוט האתאיסטים בעולם מראה שהיא אינה מסקנה מתבקשת לכל בעל הגיון בריא? הצגת נתון, ולצידו חזרה על הנחה אינם מהווים הוכחה.

ב. האמונה באל היא חסרת ראיות, טענות לראיות אינן שוות ערך לראיות של ממש.

3. א. מחשבת רוב האנשים על אלוהים כסביר לא הופכת אותו לכזה. כשהמחבר בוחר לנקוט במדד של "נטיה אישית" כלשונו, אי-אפשר לבסס על כך טענה. אני מסכים שההשוואת סבירות בין שני מונחים מופלאים הינה מופרכת, ומכאן תמיהתי על המחבר שבוחר להביאה כראיה לשיטתו.

ב. ציון עובדה ש"יש כאלה המקבלים את האמונה כאמונה בסיסית" אין לה דבר וחצי דבר עם הוכחת קיום האל, כאשר הנגזרת שהמחבר עושה מהעובדה היא תועלת ב"הבנת המציאות". באותה מידה ניתן להציב כאן שיח אמוני מתוך נקודת מוצא תיאולוגית-פיקציונאליסטית.

אשמח אם תצביע על שגיאה בהבנתי את מושג האל, ולא רק תציין את קיומה, אחרת במה מועילים דבריך?

ג. אזכיר שהדיון כאן הוא על תאיזם-אתאזים, וממילא האתאיסט יכול להסתפק במענה שהוא אינו יודע מהו מקור הכל. התאיסט הוא זה שטוען טענה מופלאה אודות אלוקים, בורא, וממילא חובת ההוכחה מוטלת עליו.

ד. אחזור ואומר- מס"מ אינה מהווה הוכחה לאי-קיום האל, אלא תרגיל מחשבה שנועד להמחיש מדוע אי-היכולת לשלול את קיום האל לא מהווה טיעון התומך באמונה בו, כפי שכתבתי בתגובה קודמת. ממילא אין כאן איש-קש.

ה. כאמור לעיל, טענה בדבר קיום ראיה לקיום האל אינה שוות-ערך לראיה. כדי שמושג האל יהווה הסבר עליו להיות בעל כח-הסברי (explanatory power) המוסיף ערך (מבלי להיכנס לדיון אודות קריטריונים המהווים מדד לערך זה).  אל שהוא במהותו בלתי-נתפס ומעבר לשכלנו אינו מסביר דבר, כיון שההסבר לבסוף יפנה תמיד אל הלא-נודע, רק שהפעם בדמותו של האל. בנוסף, הסבר שאינו מאפשר תחזית והפרכה, אלא מהווה הסבר קבוע המוצב בכל תרחיש ובכל תוצאה, לא מוסיף הבנה או ערך, וממילא אפשר בלעדיו.

4. כאמור לעיל, טענה בדבר קיום ראיה אינה שוות-ערך לראיה. מעיוני בספרות האפולוגטיקה היהודית והנוצרית (שאליה הפנה המחבר, ורק את חלק מהמקורות אני מכיר, למרות מסקירה קצרה נראה שהם חוזרים על טענות מוכרות), לא מצאתי ראיה בדבר קיום האל, מקסימום הצדקה בדבר אחיזה אישית במושג זה.

לסיכום, הדיון נסוג מזמן מטענה בדבר כשל רציונאלי המונח ביסוד האתאזים להגנה על התאיזם ודיון אודות כלי הסברה פופולאריים משני צדי המתרס. באתי לדיון זה מתוך כוונה להדוף טענות בדבר חולשתה של העמדה האתאיסטית, ולפי תגובת המחבר, נראה שהצלחתי.

עמדתי האישית פחות רלוונטית לתוכן הדיון, אך חשוב לי להדגיש שלדעתי אסור לו לשיח האמוני להתהדר בחולשת האתאיזם אלא עליו לעסוק בחוזקותיו הוא. אסור שהמניע לאמונה ושמירת תומ"צ יונח בשלילת עמדת האחר, אלא מתוך נקודות פוזיטיביות.

אדם הפוחד לשאול שאלות ומחזק עצמו בשלילת האחר, יש בכך הרבה כדי להעיד על תחושתו כלפי מושא האמונה. חינוך לחשיבה ביקורתית, אמונה המשילה מעליה קליפות חיצוניות של נאיביות ותפלות, הם הראויים בעיניי להערכה.

קישור למאמר המקורי, הדיון הראשוני, תגובתי, תגובת המחבר, תגובתי, ותגובת המחבר

The sociological side-effects of philosophical impotence

Many times it seems that the people surrounding me may very well be educated and intelligent, but unable to comprehend the meaning of my words and utterly frustrated by them. At first, I thought I was to blame, till I compared my experience with different circles of friends, finding that certain people did understand me fully. These people could be from different backgrounds, educated or not, men and woman, religious or atheist, they had a capacity others lacked.

I believe this lack of philosophical capacity, handicapping a slice of society, is the reason to seclusion of the philosophical minority. Unable to understand philosophical conversation, the majority tries to filter meaningful phrases out of a whole dialogue, with the result of being left with absolute rubbish, therefore discarding the whole conversation, and getting frustrated over their time wasted. The next unavoidable stage is secluding those minority persons, although the negative effect on society as a whole.

Society loses from this discouraging process it's brightest minds, those who see and think differently, those who one day could have been able to upgrade the human condition valuably. Instead, these talented individuals crawl sulking into their caves with lack of recognition, these powers go to waste unharnessed.

It is rare indeed to find a place, an environment in which the philosophical types can flourish. It can be a workplace, a family, a neighborhood, any forum in which the individuals can flourish, bringing out their talents and expressing their true selves. The internet has sprung many such environments, unleashing springs of freshwater to revive the world.

Only through intercourse of thought and ideas, through experiencing revolutionary styles of life and thinking, can a great philosopher evolve. It takes more than a genius working by himself to truly accomplish something great. It is the effort of a team, woven together, that can help the final product come to life. I say final, but nothing in philosophy is truly so, but after coming to life – the philosophical idea or concept has a life of its own, growing and expanding in ways the originators could not have foreseen.

This sociological function at the micro-level works also at higher and wider levels, in my experience.

A society that cannot, or won't, support the minority that functions as its think-tank will not evolve and eventually get exterminated. A society, as Orthodox Jewry, that has fought against and crushed sprouts of contemporary and original thinking, will dwindle and die. There is no other way, to live is to progress is to rethink old concepts and mold them anew. We should fear stagnation more than we fear change, because refraining from change will definitely kill us.

Society has a lot to lose from embracing progress, valuable assets of tradition will be inevitably lost, but embrace it we must, with due caution, if we truly value our tradition and cherish it continuous struggle through the ages. It seems ironic, but I believe it is true, we must change in order to stay ourselves. It is a game of survival, and those deemed unfit are strangles by the iron grasp of natural cause. We have so much to lose, let us embrace the new.