תורת ה' אמת גם אם הן אינם בדאין

שוב תודה למשה רט על המענה המפורט לטענות שהעליתי למולו, מצורפת כאן תגובתי על מענה זה בהמשך לקודמים לו (כל חלקי הדיון מקושרים בסוף פרסום זה):

 2. נקטתי בלשון המחבר, למרות שהיא non-sensical, ממילא באמת שאין לי סיבה להאריך בדיון אודות כשלים לוגיים אתם בחר המחבר להסוות כטיעונים רטוריים לאחר מעשה. ובכל זאת, בקצרה-

א. כיצד מיעוט האתאיסטים בעולם מראה שהיא אינה מסקנה מתבקשת לכל בעל הגיון בריא? הצגת נתון, ולצידו חזרה על הנחה אינם מהווים הוכחה.

ב. האמונה באל היא חסרת ראיות, טענות לראיות אינן שוות ערך לראיות של ממש.

3. א. מחשבת רוב האנשים על אלוהים כסביר לא הופכת אותו לכזה. כשהמחבר בוחר לנקוט במדד של "נטיה אישית" כלשונו, אי-אפשר לבסס על כך טענה. אני מסכים שההשוואת סבירות בין שני מונחים מופלאים הינה מופרכת, ומכאן תמיהתי על המחבר שבוחר להביאה כראיה לשיטתו.

ב. ציון עובדה ש"יש כאלה המקבלים את האמונה כאמונה בסיסית" אין לה דבר וחצי דבר עם הוכחת קיום האל, כאשר הנגזרת שהמחבר עושה מהעובדה היא תועלת ב"הבנת המציאות". באותה מידה ניתן להציב כאן שיח אמוני מתוך נקודת מוצא תיאולוגית-פיקציונאליסטית.

אשמח אם תצביע על שגיאה בהבנתי את מושג האל, ולא רק תציין את קיומה, אחרת במה מועילים דבריך?

ג. אזכיר שהדיון כאן הוא על תאיזם-אתאזים, וממילא האתאיסט יכול להסתפק במענה שהוא אינו יודע מהו מקור הכל. התאיסט הוא זה שטוען טענה מופלאה אודות אלוקים, בורא, וממילא חובת ההוכחה מוטלת עליו.

ד. אחזור ואומר- מס"מ אינה מהווה הוכחה לאי-קיום האל, אלא תרגיל מחשבה שנועד להמחיש מדוע אי-היכולת לשלול את קיום האל לא מהווה טיעון התומך באמונה בו, כפי שכתבתי בתגובה קודמת. ממילא אין כאן איש-קש.

ה. כאמור לעיל, טענה בדבר קיום ראיה לקיום האל אינה שוות-ערך לראיה. כדי שמושג האל יהווה הסבר עליו להיות בעל כח-הסברי (explanatory power) המוסיף ערך (מבלי להיכנס לדיון אודות קריטריונים המהווים מדד לערך זה).  אל שהוא במהותו בלתי-נתפס ומעבר לשכלנו אינו מסביר דבר, כיון שההסבר לבסוף יפנה תמיד אל הלא-נודע, רק שהפעם בדמותו של האל. בנוסף, הסבר שאינו מאפשר תחזית והפרכה, אלא מהווה הסבר קבוע המוצב בכל תרחיש ובכל תוצאה, לא מוסיף הבנה או ערך, וממילא אפשר בלעדיו.

4. כאמור לעיל, טענה בדבר קיום ראיה אינה שוות-ערך לראיה. מעיוני בספרות האפולוגטיקה היהודית והנוצרית (שאליה הפנה המחבר, ורק את חלק מהמקורות אני מכיר, למרות מסקירה קצרה נראה שהם חוזרים על טענות מוכרות), לא מצאתי ראיה בדבר קיום האל, מקסימום הצדקה בדבר אחיזה אישית במושג זה.

לסיכום, הדיון נסוג מזמן מטענה בדבר כשל רציונאלי המונח ביסוד האתאזים להגנה על התאיזם ודיון אודות כלי הסברה פופולאריים משני צדי המתרס. באתי לדיון זה מתוך כוונה להדוף טענות בדבר חולשתה של העמדה האתאיסטית, ולפי תגובת המחבר, נראה שהצלחתי.

עמדתי האישית פחות רלוונטית לתוכן הדיון, אך חשוב לי להדגיש שלדעתי אסור לו לשיח האמוני להתהדר בחולשת האתאיזם אלא עליו לעסוק בחוזקותיו הוא. אסור שהמניע לאמונה ושמירת תומ"צ יונח בשלילת עמדת האחר, אלא מתוך נקודות פוזיטיביות.

אדם הפוחד לשאול שאלות ומחזק עצמו בשלילת האחר, יש בכך הרבה כדי להעיד על תחושתו כלפי מושא האמונה. חינוך לחשיבה ביקורתית, אמונה המשילה מעליה קליפות חיצוניות של נאיביות ותפלות, הם הראויים בעיניי להערכה.

קישור למאמר המקורי, הדיון הראשוני, תגובתי, תגובת המחבר, תגובתי, ותגובת המחבר

'למה האתאיזם עמדה לגיטימית', או 'תגובה לתגובת משה רט על תגובתי למאמרו על אשליית האתאיזם'

תודה רבה למשה רט על שטרח להגיב בפומבי על תגובתי למאמרו אודות אשליית האתאיזם[1], מצורפת פה תגובתי לדבריו.

1.     המאמר מציג את האתאיזם כטוען אחת משלוש טענות (אונטולוגית – 'לא קיים אל', אפיסטמולוגית – 'אין ראיות לקיום האל', אישית – 'איני חש אמונה'), כאשר השימוש בתחילית שלילית (negative prefix) במילה a-theism למעשה משמשת עמדה בעלת טענה שלילית לגבי טענת קיום האלוה, ולא אמירה חיובית הפוכה.

פרשנות המונח אתאיזם בשלושה אופנים שאף אחד מהם אינו זה שהוזכר פה ובתגובתי הקודמת (סעיף א') למעשה לא מתמודדת עם הפרשנות המקצועית והנפוצה של המונח, וממילא לא מוצאת שום 'שגיאה מובנית' בעמדה אתאיסטית זו.

לכך כיוונתי כשהאשמתי את המאמר בכשל 'איש הקש'- הגדרת עמדות היריב באופן שאינו הולם את עמדותיו, וטיפול ב'איש הקש' שהועמד בתחילה מבלי להתמודד עם עמדת היריב.

2.      לגבי שימוש בכשלים לא-פורמאליים כאמצעי רטורי, טען המחבר נכונה כי 'כאשר טיעון מתבסס על טענות מעין אלה, הוא אינו תקף מבחינה לוגית.' ממילא, לדעתי שימוש באמצעי רטורי שכשלעצמו היה מהווה כשל לוגי לתמוך בטענה לוגית הינו שימוש מטעה לכל הפחות, אם לא פשוט מוטעה.

יתירה מזו, כדי שהכשל יהווה טיעון רטורי תקף הוא צריך להיות משמעותי לכשעצמו, 'בעל משמעות עבורנו', כלשון המחבר. הבה נבחן את הכשלים הלא-פורמאליים בהם טען המחבר לעשות שימוש רטורי בעל משמעות-

a.       רוב העולם דתי – רוב העולם גם אינו מאמין באל באופן היהודי, אז מה? בסוגיות כל-כך משמעותיות בהם תלויים חיי אדם נלך ע"פ פסיקת הרוב? איזה היסק משמעותי יש מכך רוב העולם מאמין באל כזה או אחר? שתאיזם היא תופעה אנתרופולוגית אינפנטילית (מלשון שלב הפעוטות) ממנה אנו רק מתחילים להתבגר כיום?

b.      יש רבים הטוענים להביא ראיה לקיום האל – ועדיין אף אחד מהם לא מספק, אחרת כבר היינו רואים את סוף האתאיזם. באותה מידה שהמחבר מנסה לטעון שצדקת האתאיזם הייתה מכריחה את מיגור הדת. מסתבר שהטבע האנושי עקשן קצת יותר, ואין פה טענה לחיזוק אף צד.

c.       המחבר מזלזל באתאיסטים וחושב אותם לשחצנים – הוא גם מזלזל באחרים אותם אני מעריך, והשפה בה הוא נוקט מעידה שהוא חולה באותה רעה; וגם זו אינה טענה אמיתית כנגד העמדות שהוא מביע, כפי שאינן משמעותיות כלפי העמדה האתאיסטית.

בנוסף, לגבי טענת אד-הומינום כבר אמר הרמב"ם במספר מקומות (הקדמה למסכת אבות, מורה הנבוכים) "שמע האמת ממי שאמרה". מעמדו של אדם וטענותיו בתחום אחד לא צריכים להוות חסם עבורנו מלשמוע ברצינות את טענותיו בתחום אחר.

3.      המחבר הפנה אותי למענה שכתב אודות 'מפלצת הספגטי ושאר ירקות', שם העלה מספר נקודות-

a.       בתמצית - לא ניתן להוכיח את השלילה, וממילא נותרת האפשרות שהדבר קיים. כאן עושה המחבר פניה למדד סבירות, עליו אלוהים עונה טוב יותר מאשר מפלצת הספגטי לטענתו, ומפנה למאמר בו הוא מסביר ש'אין כאן עניין של הוכחה ניצחת לכאן או לכאן, אלא של נטייה אישית'. נטייתו האישית של המחבר ברורה, כמו גם זו של האתאיסט, משמע – מפלצת הספגטי סבירה באותה המידה.

b.      בתמצית - את האמונה יש לקבל כפי שאנחנו מקבלים אקסיומות נוספות אודות העולם סביבנו. ההבדל הוא שזו אקסיומה שאיננו זקוקים לה וממילא אין סיבה להמשיך ולהחזיק בה. אמונה בסיסית שלא עורערה אך גם אינה משמשת את האדם, למה שירגיש מחויבות להחזיק בה? יתרה מכך, אדם שגדל בסביבה שאינה מאמינה ומעולם לא האמין בקיום האלוה כלל לא יתחבט בשאלה האם להוסיף אקסיומה נוספת למערכת השיקולים שלו. אלוקים הוא אקסיומה מיותרת שאין צורך לשמר, ובוודאי שלא להוסיף.

c.       בתמצית – יתכן שחובת ההוכחה מוטלת על האתאיסטים כיון שערעור על 'ישות ותיקה ומוכרת כמו האל' ידמה לטוען 'שאלכסנדר מוקדון, או נפוליאון, לא היו ולא נבראו'. עניתי לטענה זו בתגובתי (סעיף ז') ש'טענה יוצאת דופן מזקיקה הוכחה יוצאת דופן'. לא ניתן להשוות טענה אודות קיומו של אדם כלשהו (שאגב קיימות עדויות כתובות בנות התקופה אודותיו, אנשים שתקשרו איתו וכדו') שעשה דברים אנושיים, הכל במסגרת המוכר והמובן, לקיומו של אלוהים שהוא בהגדרתו מעבר לטבע ולכל דבר מוכר (שהעדויות אודותיו במיטבם מפוקפקים, ושהוכחת טבעו רחוקה מעדויות אלו). בכלל, חובת ההוכחה חלה בהגדרה על מי שטוען טענה חיובית, אין סיבה להפוך כאן את הסדרים.

d.      מפלצת הספגטי לא משמשת לתקיפת העמדה הדתית, אלא להסביר מדוע אי-היכולת לשלול את קיום האל לא מהווה טיעון התומך באמונה בו. ממילא השימוש במפלצת לא מהווה כשל 'איש קש' כטענת המחבר.

e.      אין ראיה לקיום האל, והוא אינו משמש להסביר דבר – ממש כמו המפלצת המדוברת.

4.      איני מכיר ראיות לקיום האל, ובמאמר ובתגובות לא מתוארת ראיה כזו. אני תוהה איזו ראיה ניתן להביא לדבר שהוא לא-טבעי כאשר ההוכחות יכולות לבוא מעולם הטבע בלבד.

לסיכום, במאמר בן-שלושת החלקים ניסה לטעון המחבר כי טמון באתאיזם כשל רציונאלי. הוא הציג באופן לקוי את העמדה האתאיסטית, וממילא לא התמודד עמה ישירות במאמר. בנוסף, הטענות המצויות במאמר לוקות בחסר והן נכשלות בנסיונן לשוות לאמונה ארשת רציונאלית מעבר לאי-הצבעה על סדק רציונאלי כלשהו בעמדה האתאיסטית.

במאמר משובצים כשלים לוגיים במעטה רטורי אשר אינם מצליחים להעלות היסק 'בעל משמעות', וממילא מטעים את קהל הקוראים, אם לא מוטעים ומהווים כשלים לוגיים של ממש בהסתמכות המחבר עליהם למיסוד טענותיו.

קישור למאמר המקורי, הדיון הראשוני, תגובתי, תגובת המחבר

---

[1] https://www.facebook.com/moshe.ratt/posts/899573693432491

The reckoning poem - Associative writing

the most impossible things in life are those we keep ourselves from
the bee-keeper enslaves those feeding him
feeding infants is a mission we cant all escape
escaping reality is my main mission
missions - we design, we fail, we recycle, we celebrate
celebrating death is the most sensible way to live
live in fear makes no sense, better rest in peace
the peace process involves war, the war process involves pieces of flesh, torn
torn from my home, my family offers no refuge
refuge i find no-where but inside
my insides are empty and silent since i dragged god away
crying, i deny my god entrance to my hallowed dwellings
i deny god, till i am reborn, strengthened enough to recreate us both
recreation is a path away from one boredom to another
other people are a distraction, how can we live without them?
music is like that old aching scar, full of deep feeling and truth
the truth is whatever works, for you, who knows what works for me?
micro-truths all jumbled meaninglessly, weakly, i stare into the void
the gaping smile of the void is smiling, virgin opportunity
the feminine secret, abused by all, forgotten by the very few
making others happy - prostitution, making myself happy - egotism
the strength of life marches me on, beyond reach of rationalism
philosophy is for the weak, the strong have ignorance
ignoring my warnings, i publish this piece.