'למה האתאיזם עמדה לגיטימית', או 'תגובה לתגובת משה רט על תגובתי למאמרו על אשליית האתאיזם'

תודה רבה למשה רט על שטרח להגיב בפומבי על תגובתי למאמרו אודות אשליית האתאיזם[1], מצורפת פה תגובתי לדבריו.

1.     המאמר מציג את האתאיזם כטוען אחת משלוש טענות (אונטולוגית – 'לא קיים אל', אפיסטמולוגית – 'אין ראיות לקיום האל', אישית – 'איני חש אמונה'), כאשר השימוש בתחילית שלילית (negative prefix) במילה a-theism למעשה משמשת עמדה בעלת טענה שלילית לגבי טענת קיום האלוה, ולא אמירה חיובית הפוכה.

פרשנות המונח אתאיזם בשלושה אופנים שאף אחד מהם אינו זה שהוזכר פה ובתגובתי הקודמת (סעיף א') למעשה לא מתמודדת עם הפרשנות המקצועית והנפוצה של המונח, וממילא לא מוצאת שום 'שגיאה מובנית' בעמדה אתאיסטית זו.

לכך כיוונתי כשהאשמתי את המאמר בכשל 'איש הקש'- הגדרת עמדות היריב באופן שאינו הולם את עמדותיו, וטיפול ב'איש הקש' שהועמד בתחילה מבלי להתמודד עם עמדת היריב.

2.      לגבי שימוש בכשלים לא-פורמאליים כאמצעי רטורי, טען המחבר נכונה כי 'כאשר טיעון מתבסס על טענות מעין אלה, הוא אינו תקף מבחינה לוגית.' ממילא, לדעתי שימוש באמצעי רטורי שכשלעצמו היה מהווה כשל לוגי לתמוך בטענה לוגית הינו שימוש מטעה לכל הפחות, אם לא פשוט מוטעה.

יתירה מזו, כדי שהכשל יהווה טיעון רטורי תקף הוא צריך להיות משמעותי לכשעצמו, 'בעל משמעות עבורנו', כלשון המחבר. הבה נבחן את הכשלים הלא-פורמאליים בהם טען המחבר לעשות שימוש רטורי בעל משמעות-

a.       רוב העולם דתי – רוב העולם גם אינו מאמין באל באופן היהודי, אז מה? בסוגיות כל-כך משמעותיות בהם תלויים חיי אדם נלך ע"פ פסיקת הרוב? איזה היסק משמעותי יש מכך רוב העולם מאמין באל כזה או אחר? שתאיזם היא תופעה אנתרופולוגית אינפנטילית (מלשון שלב הפעוטות) ממנה אנו רק מתחילים להתבגר כיום?

b.      יש רבים הטוענים להביא ראיה לקיום האל – ועדיין אף אחד מהם לא מספק, אחרת כבר היינו רואים את סוף האתאיזם. באותה מידה שהמחבר מנסה לטעון שצדקת האתאיזם הייתה מכריחה את מיגור הדת. מסתבר שהטבע האנושי עקשן קצת יותר, ואין פה טענה לחיזוק אף צד.

c.       המחבר מזלזל באתאיסטים וחושב אותם לשחצנים – הוא גם מזלזל באחרים אותם אני מעריך, והשפה בה הוא נוקט מעידה שהוא חולה באותה רעה; וגם זו אינה טענה אמיתית כנגד העמדות שהוא מביע, כפי שאינן משמעותיות כלפי העמדה האתאיסטית.

בנוסף, לגבי טענת אד-הומינום כבר אמר הרמב"ם במספר מקומות (הקדמה למסכת אבות, מורה הנבוכים) "שמע האמת ממי שאמרה". מעמדו של אדם וטענותיו בתחום אחד לא צריכים להוות חסם עבורנו מלשמוע ברצינות את טענותיו בתחום אחר.

3.      המחבר הפנה אותי למענה שכתב אודות 'מפלצת הספגטי ושאר ירקות', שם העלה מספר נקודות-

a.       בתמצית - לא ניתן להוכיח את השלילה, וממילא נותרת האפשרות שהדבר קיים. כאן עושה המחבר פניה למדד סבירות, עליו אלוהים עונה טוב יותר מאשר מפלצת הספגטי לטענתו, ומפנה למאמר בו הוא מסביר ש'אין כאן עניין של הוכחה ניצחת לכאן או לכאן, אלא של נטייה אישית'. נטייתו האישית של המחבר ברורה, כמו גם זו של האתאיסט, משמע – מפלצת הספגטי סבירה באותה המידה.

b.      בתמצית - את האמונה יש לקבל כפי שאנחנו מקבלים אקסיומות נוספות אודות העולם סביבנו. ההבדל הוא שזו אקסיומה שאיננו זקוקים לה וממילא אין סיבה להמשיך ולהחזיק בה. אמונה בסיסית שלא עורערה אך גם אינה משמשת את האדם, למה שירגיש מחויבות להחזיק בה? יתרה מכך, אדם שגדל בסביבה שאינה מאמינה ומעולם לא האמין בקיום האלוה כלל לא יתחבט בשאלה האם להוסיף אקסיומה נוספת למערכת השיקולים שלו. אלוקים הוא אקסיומה מיותרת שאין צורך לשמר, ובוודאי שלא להוסיף.

c.       בתמצית – יתכן שחובת ההוכחה מוטלת על האתאיסטים כיון שערעור על 'ישות ותיקה ומוכרת כמו האל' ידמה לטוען 'שאלכסנדר מוקדון, או נפוליאון, לא היו ולא נבראו'. עניתי לטענה זו בתגובתי (סעיף ז') ש'טענה יוצאת דופן מזקיקה הוכחה יוצאת דופן'. לא ניתן להשוות טענה אודות קיומו של אדם כלשהו (שאגב קיימות עדויות כתובות בנות התקופה אודותיו, אנשים שתקשרו איתו וכדו') שעשה דברים אנושיים, הכל במסגרת המוכר והמובן, לקיומו של אלוהים שהוא בהגדרתו מעבר לטבע ולכל דבר מוכר (שהעדויות אודותיו במיטבם מפוקפקים, ושהוכחת טבעו רחוקה מעדויות אלו). בכלל, חובת ההוכחה חלה בהגדרה על מי שטוען טענה חיובית, אין סיבה להפוך כאן את הסדרים.

d.      מפלצת הספגטי לא משמשת לתקיפת העמדה הדתית, אלא להסביר מדוע אי-היכולת לשלול את קיום האל לא מהווה טיעון התומך באמונה בו. ממילא השימוש במפלצת לא מהווה כשל 'איש קש' כטענת המחבר.

e.      אין ראיה לקיום האל, והוא אינו משמש להסביר דבר – ממש כמו המפלצת המדוברת.

4.      איני מכיר ראיות לקיום האל, ובמאמר ובתגובות לא מתוארת ראיה כזו. אני תוהה איזו ראיה ניתן להביא לדבר שהוא לא-טבעי כאשר ההוכחות יכולות לבוא מעולם הטבע בלבד.

לסיכום, במאמר בן-שלושת החלקים ניסה לטעון המחבר כי טמון באתאיזם כשל רציונאלי. הוא הציג באופן לקוי את העמדה האתאיסטית, וממילא לא התמודד עמה ישירות במאמר. בנוסף, הטענות המצויות במאמר לוקות בחסר והן נכשלות בנסיונן לשוות לאמונה ארשת רציונאלית מעבר לאי-הצבעה על סדק רציונאלי כלשהו בעמדה האתאיסטית.

במאמר משובצים כשלים לוגיים במעטה רטורי אשר אינם מצליחים להעלות היסק 'בעל משמעות', וממילא מטעים את קהל הקוראים, אם לא מוטעים ומהווים כשלים לוגיים של ממש בהסתמכות המחבר עליהם למיסוד טענותיו.

קישור למאמר המקורי, הדיון הראשוני, תגובתי, תגובת המחבר

---

[1] https://www.facebook.com/moshe.ratt/posts/899573693432491

"האשליה הגדולה" - תגובה למאמרו של משה רט

הדברים שלהלן נכתבים כתגובה למאמר בשלושה חלקים של משה רט[1] המתיימר להציג את האתאיזם כלא-רציונאלי. במאמר שזורים מספר כשלים לוגיים (פורמאליים וא-פורמאליים) וסתם טעויות, אותם אנסה לפרט בתגובתי שלהלן.

שם המאמר "האשליה הגדולה של האתאיזם" מעיד על היותו מעין תגובה לספרו של ריצ'רד דוקינס – "יש אלוהים? האשליה הגדולה של הדת". אם כן, חבל שהמאמר אינו מתמודד ישירות עם הטענות העולות בספרו של דוקינס.

ראוי להעיר כי בדיון קצר שהתפתח בפייסבוק[2] הגיב מחבר המאמר למס' טענות, אשתדל להתייחס לטענותיו במענה שמאחד את טענותיי בטענות שהעלו משתתפים נוספים באותו דיון.

א. בתחילת הדיון חשוב להגדיר את המושגים עליהם אנו דנים - אתאיזם ואלוהים. המאמר נכשל בתחילתו בכשל לוגי המכונה "איש הקש" כשהוא מגדיר אתאיזם בצורה שתקל עליו את מלאכת פירוק הטענות בהמשך, ומאידך מתחמק מהגדרת אלוהים.

לצורך הדיון כאן אתרגם מהגדרת אינצקלופדיה בריטניקה למונח אתאיזם, שנכתב בידי פרופסור המתמחה בתחום - "אתאיזם, ככלל, היא הביקורת ושלילת אמונות מטפיזיות באלוהים או יישויות רוחניות. ככזו היא בד"כ נבדלת מתאיזם, המאששת את מציאות האלוהי ופעמים רבות מנסה להוכיח את קיומו."[3]

אם כן, אתאיזם אינה טענה חיובית בדבר אי-מציאות האל, אלא אמירה שלילית - איני מחזיק באמונה באל; בשונה ממה שהוגדר במאמר בתור "הטענה האונטולוגית". האתאיזם היא עמדה תגובתית, בתגובה לטענת קיום האל של התאזים טוען האתאיסט – איני מחזיק באמונה זו. ממילא, חובת ההוכחה שייכת לצד הטוען טענה חיובית - הצד המאמין בדיון זה.

מהקשר הדברים, אניח שכוונת המחבר היא להגדרה יהודית-אורתודוקסית קלאסית לאל, כאשר הוא מזכיר את 'אלוהים'.

אגב, גם אם הגדרת המונח הרשמי הייתה אחרת, היה צריך לברר לצורך הדיון מה כוונת האנשים המכנים את עצמם אתאיסטים בשימושם במונח זה, כיוון שהכוונה היא כמובן לדון על תוכן ולא על בלשנות.

ב. עובדת מיעוטה של העמדה האתאיסטית באוכלוסיית העולם לא נוגעת לאמיתות הטענה, וממילא מהווה קישוט דמגוגי בעלמא לדברים, או במלים אחרות כשל לוגי בשם "אד פופולום".

מאידך, הגישה האתאיסטית נובעת פעמים רבות מתוך עמדה המעודדת חשיבה ביקורתית, דבר המוביל לפריצות דרך חשובות תוך סילוק מוסכמות והנחות יסוד מוטעות והנחת יסודות מוצקים לגילוי אמיתות אודות העולם והאדם, למרות נפיצותם באוכלוסיה הכללית.

ג. הטענה המרכזית בחלק הראשון של המאמר נוגעת לכך שטענה חיובית אודות אי-קיום האלוה אין לה על מה להישען, וזה כמובן נכון, כמאמר העולם – לך תוכיח שאין לך אחות (evidence of absence).

עם זאת, "אד אבסורדום", טענה זו רלוונטית גם לכל אל שבכל דת ומיתולוגיה, לכל יצור שבאגדות עם וכדו'. אם חוסר האפשרות לטעון טענה על היעדרו של אלוהים מהווה תמיכה כלשהי בקיומו, הרי היא גם תומכת בקיומו של כל דבר שלא ניתן להוכיח את היעדרו.

ממילא אין כאן כשל בטענה הגלויה, אלא בזו המשתמעת בין השורות לחזק את לב המאמין, כשל המכונה "Proving too much".

ד. שימוש ב-name-dropping בנוגע לרשימת ההוכחות הלוגיות לקיומו של האלוה מבלי לפרוט אותם למעשה נכשל בבת-אחת בשני כשלים "argumentum verbosium" (פניה אל ההרתעה) ו"אד ורקונדיאם" (פניה אל הסמכות).

ה. הזלזול בכישוריו הפילוסופיים של מי שנבחר ע"י מחבר המאמר לייצג את העמדה האתאיסטית (ריצ'רד דוקינס), ובנוסף, מילות הגנאי והזלזול בבעלי עמדה זו (שחצנות, טיפשות) למעשה נכשלים בכשל הלוגי "אד הומינום".

ו. אגב, האגנוסטיות שהמחבר מודה שהוא 'מוכן לקבל' מוגדרת ע"י אותו ערך בריטניקה שצוטט קודם כ"משאירה את השאלה, אודות קיום האלוה, פתוחה, באמירה שהשאלות לא נענו או בלתי-ניתנות למענה."

מכאן נובע שתיתכן עמדה שתטען ששאלת קיומו של האלוה טרם הוכרעה, אך עד שתוכרע עדיף להניח מסיבות שונות שהוא אינו קיים. דהיינו, עמדה כזו תכונה – 'אתאיזם אגנוסטי', דהיינו היעדר אמונה באל, עם הסברה ששאלת קיומו לא הוכרעה. אתאיזם ואגנוסטיזם לאו-דווקא מהוות עמדות ניגודיות.

ז. היכולת של האתאיזם להיות לוחמנית גם כאשר היא אינה טוענת טענה חיובית על המציאות נובעת מ'תער אוקאם' (אין להרבות בישויות יותר מכפי הצורך), או משפט דומה 'טענה יוצאת דופן מזקיקה הוכחה יוצאת דופן'[4]. אי-קבלת האמונה באל מהווה פתרון ממועט יישויות, וממילא פתרון עדיף. בנוסף, בהיעדר הוכחה יוצאת דופן למציאות האל (ולא רק ראיות, סיבות, המצדיקות את האמונה באל, וראה סעיף ד' לעיל), יש עדיפות לעמדה שאינה מחזיקה באמונה בו.

ממילא ניתן לגזור אמירה חיובית בדבר עדיפות העמדה האתאיסטית מבלי לטעון טענות אונטולוגיות או אפיסטמולוגיות.

בכלל, רוב המקומות בהם מצאתי שהאתאיזם הוא לוחמני הם כאשר מחזיקי האמונה כופים באופן פוגעני את עמדותיהם. במצב שכזה, ודאי שעל הצד הכופה להצדיק את עמדתו, והנה סיטואציה נוספת בה נקודת ההתחלה של האתאיסטים בדיון היא העדיפה (כאן במובן שהם אינם הצד שנזקק להוכיח את עמדתו).

ח. נקודה אחרונה, המתודה הסוקראטית, המבוססת על דיאלוג ומהלכים לוגיים, היא אחת החשובות שהפילוסופיה המערבית מכירה. ניתן לברר דברים מופלאים בדיאלוג ובאמצעות כללי הלוגיקה, אך כדי שהמתודה תעבוד יש לשמור כללי האתיקה. כללים המכתיבים כבוד בסיסי, לשון נקיה ושמירה כללי הלוגיקה גם מול יריב קשה. השפלת האחר אינה מעידה על רמה פילוסופית גבוהה ואינטליגנטית, אלא על סופיזם ודמגוגיה זולה.

חבל שבנושאים רמים וחשובים שכאלו נמנע את הטוב שבאור השכל מהשותפים בדיון ע"י העכרתו, אדרבה, אם הצדק איתנו הוא ייצא לאור בדיאלוג נקי וכל הצדדים ירוויחו.

---

[1] http://mysterium.co.il/ArticleView/tabid/268/ArticleId/207/.aspx

[2] https://www.facebook.com/permalink.php?story_fbid=899179353471925&id=100001396063900

[3] http://www.britannica.com/EBchecked/topic/40634/atheism

[4] http://en.wikipedia.org/wiki/Marcello_Truzzi#.22Extraordinary_claims.22

The reckoning poem - Associative writing

the most impossible things in life are those we keep ourselves from
the bee-keeper enslaves those feeding him
feeding infants is a mission we cant all escape
escaping reality is my main mission
missions - we design, we fail, we recycle, we celebrate
celebrating death is the most sensible way to live
live in fear makes no sense, better rest in peace
the peace process involves war, the war process involves pieces of flesh, torn
torn from my home, my family offers no refuge
refuge i find no-where but inside
my insides are empty and silent since i dragged god away
crying, i deny my god entrance to my hallowed dwellings
i deny god, till i am reborn, strengthened enough to recreate us both
recreation is a path away from one boredom to another
other people are a distraction, how can we live without them?
music is like that old aching scar, full of deep feeling and truth
the truth is whatever works, for you, who knows what works for me?
micro-truths all jumbled meaninglessly, weakly, i stare into the void
the gaping smile of the void is smiling, virgin opportunity
the feminine secret, abused by all, forgotten by the very few
making others happy - prostitution, making myself happy - egotism
the strength of life marches me on, beyond reach of rationalism
philosophy is for the weak, the strong have ignorance
ignoring my warnings, i publish this piece.