'למה האתאיזם עמדה לגיטימית', או 'תגובה לתגובת משה רט על תגובתי למאמרו על אשליית האתאיזם'

תודה רבה למשה רט על שטרח להגיב בפומבי על תגובתי למאמרו אודות אשליית האתאיזם[1], מצורפת פה תגובתי לדבריו.

1.     המאמר מציג את האתאיזם כטוען אחת משלוש טענות (אונטולוגית – 'לא קיים אל', אפיסטמולוגית – 'אין ראיות לקיום האל', אישית – 'איני חש אמונה'), כאשר השימוש בתחילית שלילית (negative prefix) במילה a-theism למעשה משמשת עמדה בעלת טענה שלילית לגבי טענת קיום האלוה, ולא אמירה חיובית הפוכה.

פרשנות המונח אתאיזם בשלושה אופנים שאף אחד מהם אינו זה שהוזכר פה ובתגובתי הקודמת (סעיף א') למעשה לא מתמודדת עם הפרשנות המקצועית והנפוצה של המונח, וממילא לא מוצאת שום 'שגיאה מובנית' בעמדה אתאיסטית זו.

לכך כיוונתי כשהאשמתי את המאמר בכשל 'איש הקש'- הגדרת עמדות היריב באופן שאינו הולם את עמדותיו, וטיפול ב'איש הקש' שהועמד בתחילה מבלי להתמודד עם עמדת היריב.

2.      לגבי שימוש בכשלים לא-פורמאליים כאמצעי רטורי, טען המחבר נכונה כי 'כאשר טיעון מתבסס על טענות מעין אלה, הוא אינו תקף מבחינה לוגית.' ממילא, לדעתי שימוש באמצעי רטורי שכשלעצמו היה מהווה כשל לוגי לתמוך בטענה לוגית הינו שימוש מטעה לכל הפחות, אם לא פשוט מוטעה.

יתירה מזו, כדי שהכשל יהווה טיעון רטורי תקף הוא צריך להיות משמעותי לכשעצמו, 'בעל משמעות עבורנו', כלשון המחבר. הבה נבחן את הכשלים הלא-פורמאליים בהם טען המחבר לעשות שימוש רטורי בעל משמעות-

a.       רוב העולם דתי – רוב העולם גם אינו מאמין באל באופן היהודי, אז מה? בסוגיות כל-כך משמעותיות בהם תלויים חיי אדם נלך ע"פ פסיקת הרוב? איזה היסק משמעותי יש מכך רוב העולם מאמין באל כזה או אחר? שתאיזם היא תופעה אנתרופולוגית אינפנטילית (מלשון שלב הפעוטות) ממנה אנו רק מתחילים להתבגר כיום?

b.      יש רבים הטוענים להביא ראיה לקיום האל – ועדיין אף אחד מהם לא מספק, אחרת כבר היינו רואים את סוף האתאיזם. באותה מידה שהמחבר מנסה לטעון שצדקת האתאיזם הייתה מכריחה את מיגור הדת. מסתבר שהטבע האנושי עקשן קצת יותר, ואין פה טענה לחיזוק אף צד.

c.       המחבר מזלזל באתאיסטים וחושב אותם לשחצנים – הוא גם מזלזל באחרים אותם אני מעריך, והשפה בה הוא נוקט מעידה שהוא חולה באותה רעה; וגם זו אינה טענה אמיתית כנגד העמדות שהוא מביע, כפי שאינן משמעותיות כלפי העמדה האתאיסטית.

בנוסף, לגבי טענת אד-הומינום כבר אמר הרמב"ם במספר מקומות (הקדמה למסכת אבות, מורה הנבוכים) "שמע האמת ממי שאמרה". מעמדו של אדם וטענותיו בתחום אחד לא צריכים להוות חסם עבורנו מלשמוע ברצינות את טענותיו בתחום אחר.

3.      המחבר הפנה אותי למענה שכתב אודות 'מפלצת הספגטי ושאר ירקות', שם העלה מספר נקודות-

a.       בתמצית - לא ניתן להוכיח את השלילה, וממילא נותרת האפשרות שהדבר קיים. כאן עושה המחבר פניה למדד סבירות, עליו אלוהים עונה טוב יותר מאשר מפלצת הספגטי לטענתו, ומפנה למאמר בו הוא מסביר ש'אין כאן עניין של הוכחה ניצחת לכאן או לכאן, אלא של נטייה אישית'. נטייתו האישית של המחבר ברורה, כמו גם זו של האתאיסט, משמע – מפלצת הספגטי סבירה באותה המידה.

b.      בתמצית - את האמונה יש לקבל כפי שאנחנו מקבלים אקסיומות נוספות אודות העולם סביבנו. ההבדל הוא שזו אקסיומה שאיננו זקוקים לה וממילא אין סיבה להמשיך ולהחזיק בה. אמונה בסיסית שלא עורערה אך גם אינה משמשת את האדם, למה שירגיש מחויבות להחזיק בה? יתרה מכך, אדם שגדל בסביבה שאינה מאמינה ומעולם לא האמין בקיום האלוה כלל לא יתחבט בשאלה האם להוסיף אקסיומה נוספת למערכת השיקולים שלו. אלוקים הוא אקסיומה מיותרת שאין צורך לשמר, ובוודאי שלא להוסיף.

c.       בתמצית – יתכן שחובת ההוכחה מוטלת על האתאיסטים כיון שערעור על 'ישות ותיקה ומוכרת כמו האל' ידמה לטוען 'שאלכסנדר מוקדון, או נפוליאון, לא היו ולא נבראו'. עניתי לטענה זו בתגובתי (סעיף ז') ש'טענה יוצאת דופן מזקיקה הוכחה יוצאת דופן'. לא ניתן להשוות טענה אודות קיומו של אדם כלשהו (שאגב קיימות עדויות כתובות בנות התקופה אודותיו, אנשים שתקשרו איתו וכדו') שעשה דברים אנושיים, הכל במסגרת המוכר והמובן, לקיומו של אלוהים שהוא בהגדרתו מעבר לטבע ולכל דבר מוכר (שהעדויות אודותיו במיטבם מפוקפקים, ושהוכחת טבעו רחוקה מעדויות אלו). בכלל, חובת ההוכחה חלה בהגדרה על מי שטוען טענה חיובית, אין סיבה להפוך כאן את הסדרים.

d.      מפלצת הספגטי לא משמשת לתקיפת העמדה הדתית, אלא להסביר מדוע אי-היכולת לשלול את קיום האל לא מהווה טיעון התומך באמונה בו. ממילא השימוש במפלצת לא מהווה כשל 'איש קש' כטענת המחבר.

e.      אין ראיה לקיום האל, והוא אינו משמש להסביר דבר – ממש כמו המפלצת המדוברת.

4.      איני מכיר ראיות לקיום האל, ובמאמר ובתגובות לא מתוארת ראיה כזו. אני תוהה איזו ראיה ניתן להביא לדבר שהוא לא-טבעי כאשר ההוכחות יכולות לבוא מעולם הטבע בלבד.

לסיכום, במאמר בן-שלושת החלקים ניסה לטעון המחבר כי טמון באתאיזם כשל רציונאלי. הוא הציג באופן לקוי את העמדה האתאיסטית, וממילא לא התמודד עמה ישירות במאמר. בנוסף, הטענות המצויות במאמר לוקות בחסר והן נכשלות בנסיונן לשוות לאמונה ארשת רציונאלית מעבר לאי-הצבעה על סדק רציונאלי כלשהו בעמדה האתאיסטית.

במאמר משובצים כשלים לוגיים במעטה רטורי אשר אינם מצליחים להעלות היסק 'בעל משמעות', וממילא מטעים את קהל הקוראים, אם לא מוטעים ומהווים כשלים לוגיים של ממש בהסתמכות המחבר עליהם למיסוד טענותיו.

קישור למאמר המקורי, הדיון הראשוני, תגובתי, תגובת המחבר

---

[1] https://www.facebook.com/moshe.ratt/posts/899573693432491